אתר סקס  סקס  סיפורי סקס  תמונות הגולשים  אינדקס  אתרי הכרויות  ג'יגולו

מחפשים בן/בת זוג להכרות...?
או אולי רק לסטוץ מזדמן...?
אלפי נשים וגברים להכרות מיידית
מאות גולשים חדשים מידי יום
לצפיה לחץ על התמונה

סרטים באורך מלא לצפייה
און ליין ללא צורך בחיוג טלפוני
ישראלי, מבוגרות, גייז, מאוננות ועוד...
מתעדכן על בסיס יומי
לכניסה לחצו על התמונה.


  « חזור לדף הקודם » סיפורי סקס » אוגוסט חם בסיני

סיפור זה אמיתי לגמרי, וקרה לי לפני כ-11 שנים. אשמח לקבל עליו תגובות.
---------------------------------------------------------------------------------
"איכס, אילת", אמר לעצמו נדב.
כרגיל, בסוף הכביש הנכנס לאילת הוא אותת בשמחה ימינה, לכיוון סיני. המדבר והרי אילת זורעים את תחושת החופש המוכרת, הזורעת מעט רוגע בשריריו, בנפשו ובראשו.
הנה, עברו במהירות בסיס חיל הים, שורות המכוניות היפניות הזרועות אל מול הים, חופי אילת והמלונות חסרי החן. עוד רגע קל, והנה טאבה, מסוף הגבול.
"אה...עוד מעט".
ימינה, שמאלה, מוט ההילוכים לניוטראל, קווחחק - האמברקס מורם.
למרות שעות הנהיגה הרבות, דלת המכונית הקטנה והחביבה נפתחה במרץ. וואו, איזה חום. בכל זאת, אוגוסט באילת.
התרמיל האהוב ומלא הזיכרונות היקרים הונף מהבגאז', ויאללה, לגבול.
פעולות טכניות חסרות משמעות ממלאות את האדם שמחה, כאשר הן נושאות עימן הבטחה. דרכון יוצא מהתיק וחוזר אליו, חותמת מסמנת בחוזקה עיגול משמח בין עיגולים ומלבנים דהויים מגבולות אחרים, שטרות ניתנים, ומוחזרים תמורתם שטרות אחרים, טפסים ממולאים בחוסר סבלנות.
"נו כבר, איפה סיני"?
נדב יצא ממסוף הגבול בצד המצרי, וחייך בידידותיות לצמד שומרים מצריים, כרסתניים, משופמים ומשועממים. לאחר שהופתעו, הם זיכו אותו בחיוך משועשע וב"אהלן" עצל. התחלה טובה.
מלא שמחה וציפייה צעד נדב אל תוך סיני, ובליבו אין ספק: רע זה לא הולך להיות.
עם מעבר הגבול, גם הזמן משתנה. יושבים בנחת, מחכים שיתאספו מספיק אנשים למונית. שמש הבוקר כבר מתחילה לקפוח, הזבובים כבר מרקדים סביב, ויאללה, מתחילים לנסוע. מוניות הפז'ו הישנות לא חדלות מלשעשע את נדב. פנס אחד כבר לא עובד, הספסלים ולוח השעונים כבר מתפרקים, אבל מה – נוסעות כמו שד ונוחות כמו כורסת סלון. הנהג כבר קצת פחות מצחיק – נוסע כמו משוגע. אבל זו סיני. מה כבר יקרה. הנה הפיורד, הנה המחסום המוכר, והנה משמאל - הים. אה, הים. שקט, תכול וטומן בחובו את כל ההבטחות לנפש שבעת עיר אפורה וחסרת חיים.
והנה, לחושה. בעל הבית מסביר פנים, התנאים מינימאליים, כיאה וכנאה.
בעצם, אפילו דקה זה לא לקח לו. מיד התחלף חוסר המנוחה התמידי במנוחה שלמה. כל גופו מלא שמחה, כל שריריו כבר כל כך התגעגעו לתחושת סיני. הנה, נשכב נדב בצל, בין הכריות, השטיחים הצבעוניים והשולחנות הנמוכים. התלתלים החומים פזורים על הכרית. הגוף הרזה, הבריא ומעט-מעט שרירי שרוע על השטיחים, והעיניים הירוקות צופות – בוהות בים. המחשבות באות והלכות, בקצב הגלים הקטנטנים הבאים והלכים אל החול לנגד עיניו. מים, שקט וזמן שהפך לא כמותי.
אלוהים, איך נגמר היום?
ארוחת הערב מצ'וקמקת, אורז, שעועית וסלט, אבל למי בכלל אכפת? צליל הים, המלווה אותו כל הזמן, מספק לו את כל השובע הדרוש. טוב, נו, כמעט את כל השובע הדרוש. מפה ומשם נקבצות שיחות. חבר'ה צעירים מצטרפים לשולחנות הנמוכים. "האמת", אמר נדב לעצמו, "אין פה אף אחת שגם שווה וגם יהיה לי סיכוי איתה. נו, מילא, מה עוד חדש"?
למחרת בבוקר נדב התעורר לאיטו, לא ממהר לשום מקום. יצא מהחושה, והנה שוב הים. אהה, איזה התחלה ליום. לפניו, על קו המים, יושבת מישהי רזה, עם מותניים צרים, עור כהה ותלתלים שופעים תחת עץ. עם כל צעד, המראה יפה יותר. תימנייה זקופה, יפה ומלאת ביטחון. "תמיד אני חסר אונים מול יפות כאלה", חשב לעצמו נדב. "מה עושים"? בביישנות הגיע אליה, אמר "בוקר טוב" ונכנס למים. "למה הן תמיד מחייכות אלי מין חיוך אימהי שכזה, לעזאזל"?
"ואללה, כל פעם אני שוכח כמה המים קרים בסיני". מים צלולים, נקיים, וקרים קרים. הופ , המים הגיעו לביצים! זה הזמן לקפוץ פנימה. שחיה קצרה – ובאחת התחיל היום.
"פול ברקפסט", עם הפיתות היבשות וארוחת הבוקר שמספיקה עד אחרי הצהרים. נדב אוכל לאט, הגוף רפוי ומרוצה. יוצאים לטיול עם כמה חברה מהחושות לאורך החוף. חיפנית גדולה מזיינת לו בשכל על חמשת האלמנטים לפי הרפואה הסינית, וכמה חשובה התפתחות רוחנית, בלי סוף. "הלו, גברת", רצה נדב להגיד לה, "התפתחות רוחנית לא תקרה יותר מהר אצלך אם תספרי לכולם שצריך להתפתח". מילא, נעזוב את זה.
כמה חושות משמאלו, נוצרה חבורה קטנה. כמה צרפתיות (כך נדמה) וכמה ישראלים. "ניגש? לא ניגש?" נעזוב את זה".
"למען האמת, זה תמיד אותו סיפור. נהדר בסיני, אבל אף פעם לא יוצא לי זיון. שלא לדבר על יותר מזה." תמיד תחושת הבדידות מלווה אותו, מכאיבה.
בארוחת הערב יושבת התימנייה הכוסית מהבוקר עם מישהו רחב כתפיים, וכולה חיוכים. הם צוחקים יחד, וההרמוניה ביניהם נראית שלמה. "איך, איך הוא עושה את זה"?, נדב מקנא.
עוד יום ועוד אחד, עוברים בשקט בחוץ. לאיטו, השקט נכנס גם פנימה.
בערב, כששוב מנורות הנפט דולקות על השולחנות, שאל נדב את עצמו איפה לשבת. זה הערב האחרון כאן. מחר חוזרים הביתה. אין מה לעשות, העבודה לא מותירה ברירה. מה שבטוח, הערב כבר מאוחר מדי להתחיל עם מישהי. איפה לשבת?
בצד, ליד אחד השולחנות, יושבת לבדה אחת הצרפתיות. בטח בת 40, אולי קצת פחות. נראית בסדר, אבל מבוגרת. נו, זה כבר לא יוביל לכלום, אפשר סתם לשבת ולהעביר את הערב.
"may I?", שאל נדב בחיוך. "sure", הצרפתייה הרימה את עיניה, נזרקת לרגע ממחשבותיה. עיניים גדולות וידידותיות הביטו אליו בנינוחות.
"Hi, I'm Nadav", אמר נדב בטבעיות, שכן לא היו לו שום מטרה להרשים אותה, או לכבוש אותה, או משהו מהסוג שמצליח רק בסרטים.
"jan, Nice to meet you", לחצה את ידו.
טוב, ארוחת ערב, צליל הים האינסופי, חשכה נעימה ושיחה נעימה. סבבה.
ז'אן הייתה מאד מאד נינוחה, ומאד מתעניינת ומקשיבה. הם דיברו על העבודה, על סיני, על מחשבות, על מוזיקה, על טיולים. נדב הרגיש בנוח עם ז'אן, והערב היה שקט ומאד נעים. ז'אן לא היתה מאד יפה, אבל נראתה לא רע. היה משהו סקסי בנינוחות שבה גופה היה מונח, ובצורה השלווה שהיא הזיזה את ידה או אמרה משהו. שלא לדבר על המבטא הצרפתי... "אבל, מה זה כבר משנה. במילא מחר בבוקר אני עף מכאן בחזרה לעבודה".
הדג שנדב הזמין היה טרי וטעים, וכיאה לסיני נדב אכל אותו בידיים.
כשסיימו לאכול, לא הייתה סיבה להפסיק את הערב הנעים.
"I should wash my hands. Would you like to seat by the water?", שאל נדב.
"yes, I'd be glad to", ענתה ז'אן בפשטות.
יאללה, לקו המים. הם קמו, הלכו יחד והתיישבו יחד. הפנים לים, והגב לסועדים, לחושות ולהרים. הירח היה מלא למדי, האיר והטיל צל תחת השמיים הבהירים אחרי יום חם של סוף אוגוסט. קצת חול על הידיים, קצת מי ים והידיים נקיות מריח הדג.
שוב, צליל המים הבאים והולכים. הים לרגליו ולרגליה. המדבר וההרים מאחור. השקט. אור הירח. נדב הרים את עיניו מהים אל ז'אן בשקט שנוצר, והנה היא מביטה אליו בלי לומר מילה, ומבט שקט על פניה, חצי חיוך. "מה ...?" שאל את עצמו נדב.
כמה שניות זה לקח, נדב לעולם לא ידע. היה זה רגע ארוך, ארוך מאד וקצר מאד. ז'אן ישבה, הביטה בו וחיכתה, בביטחון גמור. ואז זה הכה בו. "אשכרה?", חשב לעצמו.
כמציית, עוד לא לגמרי ברור לו מה קורה כאן, הוא קירב אליה את פניו. היא קיבלה אותו בפשטות, שפתיה רכות, מוכנות, מקבלות.
ראשית, שפתיים נוגעות בשפתיים. גישוש ראשון, שואל, מנסה ובודק. שפתיה קראו לו פנימה, בהזמנה אילמת. שוב, זוג שפתיים נפגש בזוג, נפתח מעט. שפתיו נשקו את שפתה העליונה, הרכה, המזמינה, היבשה מאוויר המדבר. מיד החל דמו לרתוח. לשון פוגשת בלשון, השפתיים נפשקות. היובש הופך לחום רטוב. הלב מתחיל לפעום בחוזקה, ובין רגליו התחתונים מתחילים להיות צרים מדי. לשונו הפכה תובענית יותר, ושפתיו סוערות יותר, שפתיה הגיבו בחדווה, ולשונה חוקרת בתוך פיו, כאומרת "קדימה. תן לי עוד".
נדב עוד היה בהלם. "צרפתייה על החוף בסיני? בערב שבו אני פוגש בה? זה קורה רק בפנטזיות שלי ובספרים דביליים. אבל לא במציאות, ובטח לא לי".
אבל ז'אן הייתה מציאותית, מציאותית מאד, ורצונה ברור לה עד מאד.
כשנדב שם את ידו עליה, היא קרבה אליו. כשהוא נצמד אליה תוך שגופו נסער ופיו חוגג בריקוד עם לשונה, שפתיה, שיניה ועיניה, היא נצמדה אליו בגוף שכולו אומר "בוא אלי".
הסיטואציה הייתה מדליקה בצורה בלתי נתפסת. התפאורה הייתה מושלמת, ו-30 מטרים מהם כולם יושבים ואוכלים, או משתרעים בלאות על הכריות, ו-2 אנשים מתמזמזים להם בלהט לאור הירח, על קו המים. נדב היה מודע לזה, וזה הדליק אותו עוד יותר. הייתה לו התחושה שגם את ז'אן זה מדליק, אבל לא היה לו פנאי לשאול אותה. הזין שלו חש כעשוי פלדה מלוהטת, וכל עורו רצה להרגיש את האישה הבשלה החושקת בו, כל כך במפתיע.
הם לא הפסיקו להתנשק לרגע, וכבר ידיהם חופנות זה את זו. מותן, צוואר, גב, כתף, פנים, ישבן, ירך קיבלו בברכה את ידיו ואת פיו, ונדב תופס, חופן, מלטף ומנשק בלהט גובר והולך, בדחיפות גוברת וחושיו חוגגים. בכל מקום שבו נדב נגע או נשק, בכל מבט שהצטלב חש נדב כאילו גופה אומר לו "בוא, בוא אלי. תן לי יותר". בפשטות, בביטחון, ללא בהילות ובחרמנות אין קץ.
הלהט של נדב כבר השכיב אותה על החול החם, הוא נצמד אליה בכל גופו. ידו חופנת את שדה הרך, והוא כמטורף. כבר כל גופה עליה, והיא נושמת בכבדות יחד איתו, נעה, נוגעת וחופנת את ישבנו בשתי ידיה, כך שהזין שלו, כבר מאד קשיח, ייצמד בין רגליה.
את זה נדב לא הכיר. תמיד נדב היה רגיל לבחורות ישראליות. לאט לאט, בבקשה, כאומרת האקדמאית החסודה למחצה התורנית. יד אחת דוחה, ויד אחת מקרבת. חמם אותי לאט לאט, ואני אהסס בכל פעם, וארצה אותך מעט יותר בכל פעם. וגופי יהיה מעט רך ומעט קשיח. שלב אחרי שלב אפתח, וכנפשי תיכרך, לפחות מעט, בנפשך, אוכל להתגרות באמת.
אבל כאן? איפה?! נדב לא עמד בקצב. הנשיקות הפכו למזמוזים קלים ומשם כמעט מיד לחצי זיון בבגדים על החול, לפני שהוא הספיק לעכל את המצב. איזו אישה! איזה גוף רך, חופשי, מקבל ודורש בו זמנית. איזה נשימות, נשיקות, מילות עידוד רכות, תוך רעב לא נדלה אליו.
נדב הרגיש שעוד רגע הידיים שלה על ישבנו, והכוס החם שנצמד אליו דרך הבדים החמים יגרמו לאבד שליטה. אם זה ימשיך ככה, עוד רגע הוא יוציא את הזין שלו מהשרוואל, והסקס יתחיל על החוף, כך, בפשטות. וז'אן אולי רוצה בזה.
זה כבר היה גדול עליו.
"maybe we''ll go to your room"?, נדב שאל. "Yes", ענתה ז'אן בנשימה כבדה.
בקושי, בקושי רב הוא ניתק מגופה הרך והמזמין, קם על רגליו והושיט לה את ידו. ידה החמה תפשה בו, והיא הוליכה אותו אל החושה שלה. שוב הירח, מטיל את צילו ואת צילה, הנמוך משלו, על החול. הם נכנסו לחושה שלה, והוא ראה את בגדיה, צעיפיה ושאר פריטים תלויים על קירות החושה, כאילו בית רצתה ליצור לעצמה במדבר. נחמד.
היא נשכבה על המזרון, ומשכה אותו אליה. נדב כרע על ברכיו, וידיו חופנות את איבריה ברעב גדול. הנה חולצה נפתחת וחולצה נוספת מוסרת בחיוך ובמהירות, ויד מלאת תשוקה חופנת שדיים גדולים, רכים למגע. פיו נרכן את מתחת לשדה, בולע את חלקו (טוב, לא הכול נכנס לפיו) תוך כדי שידו חופנת את השד מהצד. לאט לאט הוא הגיע אל הפטמה, שנכנסה לפיו, קשה ורכה בו זמנית. במקביל, ידו השנייה צבטה את שדה השני. נדב מאד אוהב שדיים, מכל המינים הגדלים והצורות. לאחוז שדיים, לנשק, למצוץ, לחפון. כל כך מדליק, כל כך כיף. ידה על שערו, מצמידה אותו לשדה. גופה נע תחתיו, והיא לוחשת Yes, Yes.
היא הרימה את ראשה, נשקה לו. ידיה מטיילות על חזהו, פיה מנשק את צווארו, את פטמותיו. פטמותיו הרגישות כאילו העבירו בו מכת חשמל, והאגן שלו נע בפראות לעומתה. הוא הוריד בעדינות את מכנסיה, ומיד גם את שלו.
אךךךךך, ירכיים נשיות וביניהן רק תחתוני נשים קטנים. מראה כל כך סקסי. הוא נצמד אליה שוב, ידיו, פיו, לשונו וכל גופו חש, נצמד, מלטף וחופן כלא יודע די. ידיה חובקות אותו, מצמידות אותו אליה,מלטפות, מבעירות בו עוד ועוד אש. והכול ללא חופזה, אך ברעב גדול ובהנאה חופשית ומוכרת לה עד מאד. מילים מעטות נאמרות, אך אין איש יודע אילו ומתי.
גופותיהם מתפתלים, ועוד רגע נדב יוריד את שארית הבד המיותרת ויתקוף אותה בפראות. ואז שאלה ז'אן בצחוק נבוך "maybe you can bring condoms?", כמתנצלת. נדב חייך ואמר "I don't remember how it is without one".
בחוסר חשק, אך בלי שום כעס, נדב לבש את השרוואל, ויצא החוצה עם זיקפה איומה מתנודדת לפני גופו. לא נורא, זה בעצם מצחיק. אמצע הלילה בסיני. הוא מיהר לחושה שלו, ובידיים כמעט רועדות הביא איתו את הקונדומים.
הוא חזר לחושה של ז'אן, ומצא אותה שוכבת על גבה. יד אחת מונחת מאחורי ראשה, רגל אחת כפופה. היא מביטה אליו והיא סקסית מאד.
"I brought them" נדב נופף בקונדומים, ושם אותם בפינה שבה לא ישכח אותם. שלא יהיו פדיחות רגע האמת. הוא רכן אליה, ונשק לה ברעב. היא קיבלה את נשיקתו בשפתיים רעבות, ואגנה נצמד לשלו. שוב ידיים נצמדות, פיות טועמים, וחום הולך ומתגבר בתוך החושה. הוא נשק לה, ובעדינות הסיר את תחתוניה. היא הרימה את ישבנה כדי לעזור לו, ובתמורה אחזה בתחתוניו. הוא הוריד אותם בעצמו, ומיד נשכב עליה, רוצה להרגיש בכל עורו כל מילימטר מגופה הכל כך מזמין, כל כך רוצה במגעו. נדב החל במסע האהוב עליו דרומה. נשיקות על פיה, על צווארה הנמתח אליו, שוב אל שדיה הרכים, מסעירים, נדב חש כטובע בהם. ידיו ושפתיו אהבו את הבטן הרכה והבהירה שלה. משם ירדו ידיו אל ירכיה, וסוף סוף, אפו החל להריח את הריח המוכר, המסעיר.
גאוותו של נדב הייתה על יכולתו ועל אהבתו לענג אישה בלשונו, בפיו, באצבעותיו. איכשהו, מהפעם הראשונה שניסה, היה לו ברור מה צריך לעשות שם למטה. מהרגע שהתחיל לרדת לאהובותיו, כולן התענגו על הטיפול המסור שפיו העניק להן.
תוך שידיו מלטפות את ירכיה, החל נדב מקרב את פיו אל המפגש המסעיר בין רגליה. הוא לא ראה כמעט כלום, וגם לא היה לו צורך בכך.
אצבע אחת ליטפה מסביב לשפתיה החיצוניות, בעוד לשונו מרפרפת בעדינות בצד שמנגד.
אצבעו עברה אל המפגש בין שפתיה החיצוניות והעור שמעל לפי הטבעת, ולשונו טעמה טעימה ראשונה, מסעירה, משפתיה החיצוניות.
ידו עוברת על מותנה, אל הבטן, ולשונו מלקקת בין שפתיה. רגע זה הלהיט את שניהם. ז'אן חשה את ירכיה עולות מעצמן, בעוד לשונו מגרה אותה באיטיות מענה. נדב נהנה כל כך לחוש את האישה הצרפתייה, הבשלה, מתגרה. אצבעו הצטרפה ללשונו בין שפתיה, ונשימתה של ז'אן הפכה קצרה יותר ויותר, אגנה נע אל פיו. לשונו הפכה תובענית יותר ויותר, נכנסת אל תוכה. הטעם והריח הטריפו את חושיו. כל כך נשי, כל כך מחרמן ומסעיר. אצבעו חדרה אל תוכה, מתענגת על הרכות של שרירי איבר המין שלה. לשונו עלתה מעט למעלה, תוקפת את הדגדגן שלה מסביב לו.
"Oh, You're very good at this" לחשה ז'אן, עיניה עצומות. נדב חייך לעצמו, האגו שלו חוגג, נהנה להעניק עונג. אצבעו התעקלה מעט כלפי מעלה בתוכה, בעוד לשונו החלה מלקקת את הדגדגן של ז'אן. למספר רגעים שפתיו מצצו בקול חזק את דגדגנה, והיא הצמידה את אגנה אל שפתיו. הוא החל להניע את לשונו על הדגדגן מצד לצד, במהירות גוברת והולכת, בעוד ז'אן נעה תחתיו ונאנחת בצרפתית "Wi, Wi".
"זה הרגע", אמר לעצמו נדב. בלהט וברצינות החל להניע את לשונו על דגדגנה מלמטה למעלה ובחזרה, בתנועות מהירות וחזקות, כשאצבעו מלהיטה את הדגדגן מתוכה. ז'אן תפסה בשתי ידיה את ראשו של נדב, לבל יזוז ממקומו. אגנה עלה וירד כאחוז אמוק. לפתע גופה קפא, בעוד ישבנה באוויר, ואגנה צמוד בכוח אל פניו. האורגזמה שטפה באחת את כל גופה, והיא חשה כאילו כל גופה מרוכז בנקודה אחת בין רגליה. הנאה כמעט בלתי נסבלת חשמלה את גופה, והיא נעה ללא שליטה. נדב המשיך לתקוף את הדגדגן שלה ללא הרף, למרות שאפו נמעך עד שלא יכול כמעט לנשום, ולשונו כאבה מרוב פעילות רצופה. את הרגעים האלה נדב אוהב במיוחד. כשחש שז'אן לא מסוגלת לסבול זאת יותר, ניתק את לשונו ממנה, אך השאיר את אצבעו בתוכה. אט אט ירד אגנה של ז'אן אל המזרון, ונשימתה חזרה אליה.
נדב ניגב את פניו מהרטיבות מחממת האגו, ועלה אליה בחיוך. הוא נישק את פיה, והיא חשה את מיציה שלה על לשונו.
"That was very good" , אמרה ז'אן, בלאות מתפנקת.
"Why, thank you", הוא ענה בחיוך.
המשך יבוא.


למעלה
בחזרה לקטגוריית סיפורי סקס

© 2004 כל הזכויות שמורות - טירת הסקס של שיר